מקום על האדמה

  אתמול נזכרתי בסיטואציה מלפני כמה שנים. באחד הקורסים שהעברתי לימדתי מיילדות "לווי הריון". באחד המפגשים הראשונים התחלקנו לזוגות כדי ללמוד טכניקת שיחה מסוימת. השיחה

  השבוע התחלתי לקרוא ספר חשוב ומהפכני שנקרא "פחות זה יותר", שכתב ג'ייסון היקל הבריטי על כלכלה וקיימות. ספר שנוגע בנושאים שעיצבו את הציביליזציה האנושית

  כבר אמצע דצמבר. יש ימים שבהם אני שוכחת מהמלחמה. שוכחת שיש אנשים ששבויים במנהרות חשוכות, בלי מים ואוכל, בלי בגדים להחלפה, בחום, בקור. שוכחת

  אתמול הייתי במפגש מרגש עם אנשים מקסימים, שקרה מתוקף היותי חלק מקהילה מיוחדת שנקראת "קהילת מגשרי העולמות". התבקשנו בתחילת המפגש לצלול פנימה ולשים לב

  אי שם בשנת 2006, כשסיימתי קורס מיילדות והתחלתי לעבוד בבי"ח לניאדו, שובצתי לעבודה במיון יולדות. משהו בהדרגתיות הזו – לא להיכנס ישר לתוך חדרי

  כשלמדתי סיעוד ליווה אותי ספר החיים והמתים הטיבטי. לא זוכרת איך הוא הגיע לידי ואיך שמעתי עליו, אבל לשמחתי הקריאה בו ליוותה את השנה

  בימי שישי אחר הצהריים אנחנו נוסעים לקיבוץ גן שמואל. חיים, אבא של עופר נמצא כבר תקופה ארוכה ב"בית דורות" בקיבוץ, לצד אנשים מבוגרים נוספים

  בכל ספרי הלידה מספרים שהשלב הכי מאתגר מבין שלבי הלידה הוא שלב המעבר, שנקרא באנגלית transition. גם השם העברי וגם האנגלי מדברים על סוד

  לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. אני מהרהרת לעצמי בדברי החכם באדם בזמן שיעור פילטיס וכל השבוע האחרון עובר לנגד עיני כהרף עין.

  הרצון שלי להיות מעורבת ומשפיעה על מה שקורה כאן לא חדש לי. בדיוק לפני עשרים וחמש שנים, בחודש יוני 1999 הגשתי את התזה שלי

המלחמה נמשכת. החיים זורמים במסלול לא ברור. הכעס והתסכול נוכחים ומלווים אותי יום יום. לצידם, שקט פנימי חדש זורם פנימה. זהו לא שקט של ניתוק

קמתי ביום ההולדת שלי וניסיתי לדמיין אותי נולדת. אפריל 1969, ליל הסדר, אמי נוסעת עם צירים לבית חולים תל השומר. עוד לא בת 24, שוכבת

  השבוע הסתיים הקורס הראשון לתמיכה בהריון שהעברתי עם יעל ספקטור ריין. כשהתחלנו לחשוב ביחד ולהגות אותו, די מהר הבנו שהוא יתמקד בהקשבה. לא היה

  בקיץ שבין כיתה יא' ליב' נסעתי עם משלחת של הצופים לארצות הברית. זה היה עבורי קיץ מכונן. גיליתי איך אנחנו כמדינה נראים מבחוץ (