מקום על האדמה

1.ציר הזמן כמעט ארבע שנים חלפו מאז שקיבלנו את המכתב ממשרד הבריאות. כמעט שלוש וחצי שנים מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, שמגיע היום לסיומו.

השבוע קראה לי חברתי פואני להיות עזר כנגדה ולבוא איתה ללידה. מכיון שהייתי פנויה ויש סגר שמחתי להזדמנות. כשאני בדרך ללידה אני כמו סורקת את

השבוע נפגשתי עם אשה שילדה בבית לפני שנים והיתה לה לידה מאוד טראומטית. שוב ושוב אני פוגשת סיפורים קשים סביב לידות ומבינה שאנחנו מתאכזבות מהגוף

אבל את מיילדת! איך יכול להיות שרק עכשיו את מכירה לגמרי בחשיבותו של הגוף? זה העניין בלידה לא? מה, לא הבנת את זה עד היום?

אנחנו לא במטרה לגמור את המסלול אלא ללכת ביחד ולהנות, אמרה האשה לאיש שהלך לפניה בתוך הנחל. הרמתי את ראשי מהמחברת והסתכלתי עליהם. הם עמדו

הסגר הנוסף הכניס אותי שוב הביתה, במובן העמוק של המילה. שמתי לב שיש זיקה הדוקה בין מה שקורה בחוץ – בעולם ובארץ, לבין מה שקורה

לפני כמה שבועות שאלו אותי הילדים אם אני רוצה לשחק איתם חורף קיץ. זה בעצם ארץ עיר עם מילים אחרות, הם אמרו לי כשראו שלא הבנתי איזה משחק

לפני יומיים נפגשתי עם אשה בקליניקה. כשהסתיימה הפגישה ונפרדנו ליד הדלת, היא סיפרה לי שעתידה היא ללוות את אחותה בלידה בימים הקרובים. יש לך טיפ

הקורונה משנה סדרי עולם. היא מבקשת מאתנו גם להסתכל מלמעלה  וגם להכנס עמוק פנימה. פעם זה ופעם זה. לתרגל את השריר של  זוית הראיה. כדי

מדי פעם, כשהעולם סביבי רועש וגועש אני מרגישה כמו צמח עדין בלב סופה. מצד אחד נטועה היטב באדמה וגמישה מספיק כדי שהרוח תעבור מעלי ומצד

אני שייכת לאלו שקשה להן לקום בבוקר. גם בתקופות של שיגרה ושעון מעורר כהרגל יומיומי קשה לי לקום. לעיתים רחוקות אני מתעוררת ביקיצה טבעית. השבוע,

ימי הקורונה, גם אם הם ימי לידה וגם אם הם ימי מוות הם ימים של אינטימיות. המלה הזו צצה בראשי באחד הבקרים ולא הסכימה להניח.

יש שאלות שכשאני שומעת אותן אני חושבת שהן הכי חשובות. אבל יש לא מעט כאלו. כנראה שיש נושאים שגורמים לי לרצות לדעת עוד, להבין עוד,

במשך השנים האחרונות קורה לי שכאשר אני פוגשת אשה והיא שומעת ממני או ממישהו אחר מהנוכחים שאני מיילדת, היא מספרת לי על הלידה שלה. השבוע

כשהייתי בת עשרים ושבע חברה שלי היתה בהריון. היא היתה הראשונה. ההריון הזה היה גם עצמתי וגם טראומתי ובסופו נולדה ילדה מקסימה יפה ומוכשרת שהביאה

בשנתיים הראשונות בבית יולדות כמעט כל הלידות היו בסופי שבוע. עפרית ואני הינו יושבות ב"ערב פתוח" מול כל השואלות והשואלים, ומספרות לנוכחים שרוב הלידות קורות

במפגש האחרון בסדנת כתיבה דרך מדיטציה שאני משתתפת בה, בהנחיית המשוררת הדס גלעד, דיברנו על אהבה קראנו על אהבה וכתבנו על אהבה. ברגע הראשון, שהדס הציעה שנכתוב

בתחילת כיתה יא' שיבצו אותנו, המדריכים בשבט לצוותים. אותי שיבצו להדריך כיתה ח' וגם את מיכי, מיכל, יואב וגיל. עמוסי נבחר להיות הרשג"ד שלנו –

כשהייתי נוסעת ללידות בגדרה, היה לי הרבה זמן בכביש. בדרך כלל לקח לי שעה להגיע. אחד מהדברים שהיו הכי נוכחים בתוך הראש שלי בזמן הנסיעה

כבר שנתיים אנחנו מחזיקות את הרצון ואת הפעולה לשינוי. יש כל כך הרבה מה לעשות ומה לשנות כאן. אנחנו אוחזות בלידה. קבוצה של נשים, שנקשרה

עברו שנתיים מאז שרעדה האדמה תחתי. שנתיים מאז שעפרית ואני קיבלנו מכתב ממשרד הבריאות שמורה לנו להפסיק לקבל לידות במרכז הלידה שהקמנו ואהבנו ורצינו שימשיך

את יודעת, היא אמרה לי אחרי הלידה, פחדתי למות. ברגע ששמת את חיתולי הטטרה הלבנים על הרדיאטור נזכרתי שאצלנו בכפר לקראת מוות, היו פורשים סדינים

הייתי נוכחת בהמון לידות אבל אף פעם לא נכחתי בשעת מוות. לאורך השנים החולפות הרגשתי שיש הרבה משותף ללידה ולמוות. משהו דרמטי קורה בכניסה וביציאה

אני הולכת בשדות הפתוחים. המחשבות מתרוצצות בראש כרגיל, אבל בזכות  הטבע המתגשם על פני האדמה בעונה הנוכחית, אני משתאה לנוכח היופי האדיר המתפרץ ויש בי

כבר חודש לא כתבתי. אני רוצה להגיד לך כתיבה שלי : כתיבה טובה, כתיבה טובה, כמו שאומרים – כלבה טובה, כלבה טובה. את מראה לי.

ביום ראשון בערב התבשרנו שכבוד נשיאת בית המשפט העליון קיבלה את בקשתינו לדיון מורחב. מאז אותו רגע, אני חושבת הרבה על סוגית הלידה כהליך טבעי

לנסוע ללידה זו חוויה מיוחדת במינה. במקרה שלי, המרחק בין בת שלמה לגדרה הוא מאה ק"מ ולכן היה לי הרבה זמן לנסוע ללידות.  אם לא

מאז שאני זוכרת את עצמי מזג האויר משפיע עלי מאוד. אני נזכרת בטיולים בצופים, בתקופת בית הספר היסודי, בתור נקודת ההתחלה שבה התחלתי לחוש בזה.

כשהייתי בת חמש פתחו בקצה הרחוב שבו גרתי בתל אביב גן ילדים "עירוני" חדש. הגן היה בן שתי קומות ואנחנו, הגדולים בני ובנות החמש, קיבלנו

כמה חודשים אחרי שפתחנו את בית יולדות הבנו שכדי שאנשים ונשים אי שם בעולם ובעיקר בארץ ידעו עלינו כדאי לעשות פעולות. יצרנו אתר ודף פייסבוק

בימים ובשבועות האחרונים אני חווה מצב חדש, שבו אני קמה בבוקר למציאות שבה אין לי "עבודה". כמעט כל מה שאני עושה הוא תלוי רצון שלי

השבוע, העברתי שיעור על לידה פזיולוגית בקורס של מורים לפעילות גופנית בהריון ואחרי הלידה. הרכזת ביקשה שאדבר על "שלבי הלידה". אמרתי מראש לסטודנטים שיש לי

הבוקר, התקשרה אלי חברה דולה להתייעץ  במהלך "לידה", מבית חולים גדול במרכז הארץ. היא תמכה באשה "יולדת" בתוך סיטואציה מורכבת והתקשרה אלי לקבל עידוד ותמיכה.

הגוף שלי שוב מדבר אלי. בחלקים מהיום הוא קשה ומרגיש קצת מאובן. אני מבינה שמשהו קורה לי. דווקא עכשיו? כשאין לידות? ציפיתי להרגיש קלה ומשוחררת

בימים אלו, לאחר שהשלמנו את משימת העלאת האתר החדש של בית יולדות לאויר, אני עוברת למשימה הבאה שלי: לסכם את נתוני התוכנה שלנו. עכשיו, במקום

השבוע החלטנו לבנות אתר חדש. אנחנו רוצות אתר שיכיל את מה שקורה עכשיו, כי בית יולדות- מרכז הלידה שלנו, כבר לא קיים. * כבר לפני

אני מתנסה בלישון בלי טלפון. אני מתאמצת לא לקחת איתי את הטלפון כשאני יוצאת להליכה. אני משתדלת להשאיר אותו בבית כשאני משקה את הגינה. אחרי

כשחזרתי מהחופשה המשפחתית שלנו לפני שבועיים כתבתי את הפוסט הבא ואחרי כמה ימים מת דניאל, חבר מהמושב. כך, בפתאומיות, הוא כבר לא כאן. הפוסט שכתבתי

אתמול, ישבתי לכוס קפה עם ליאת חברתי ודיברנו על תמונות. אני התלוננתי על כך שלא הדפסנו כמעט תמונות בעשר השנים האחרונות ואין לנו הרבה תמונות

מה זה "זכותי ללדת"? שואל אותי ינון מהאוזן בר בתל אביב, בעוד אני מתכתבת איתו לגבי חשבונית מהאירוע שלנו אצלם לפני שלושה חודשים. זו עמותה?

כל תא בגוף חייב להתפרק כדי להתחלק אומרת לנו אפרת, כשאנו יושבות ביחד לפגישת "סיכום" אחרי הלידה. עברו כבר כמעט שבעה שבועות ואנחנו יושבות ביחד

(סיפור בעקבות החלטת בג"ץ והמחשבות להמשך ) כשהיינו בני 28 נסענו עופר ואני לנפאל לטרק של חודש באזור ההימלאיה. היינו יחסית "מבוגרים" מול כל התרמילאים

אתמול בבוקר הלכתי למכולת במושב. שכנה פגשה אותי ואמרה שהצטערה לקרוא בפייסבוק על התוצאות של הדיון בבג"ץ.  ממש מתסכל היא אמרה, והרגשתי שהיא פותחת בנאום

לאחר חודשיים וארבעה ימים של המתנה וציפייה דרוכה קיבלנו אתמול את פסק דין שלו חיכינו. שני שופטים כתבו שמרכז לידה טבעי הוא כמו בית חולים

המתנה מלשון להמתין או המתנה מלשון מתנה (כמו מתנה ליומולדת), מזכירה לי את המילה באנגלית PRESENT שזה גם הווה וגם מתנה. השפה או הלשון טומנת

כל כך הרבה פעמים בחיים הרהרתי במשפט הזה שנאמר על ידי רבי עקיבא. הכל צפוי והרשות נתונה. מה זה אומר. מה החלק שלי אם הכל

הציטוט משירה של רחל הוא תמיד הראשון שעולה לי כשאני חושבת על השמעת קול. השאלה שלה , המוכרת כל כך "התשמע קולי" מוכרת ודאי לכל

אני מיילדת ולא משוררת אבל אני מיילדת שאוהבת מילים. הפורמט הכי מזוקק עבורי של היצירה האנושית הגבוהה הוא שירה. השבוע , לציון שנה מאז שקיבלנו

בחודשיים האחרונים יצא לי "לעבור" עם שתי נשים שליווינו בלידה לבי"ח לניאדו. את האשה הראשונה ליווינו עפרית ואני  משבוע שתים עשרה ואת השניה משבוע עשרים

בשיעור צי קונג אומר לי דיויד: אני שומע את הוויכוח בתוך היד שלך:  לעשות  ולעשות מול לנוח ולא לעשות דבר. אחרי השיעור, אני חושבת על

"כל אשה שבוחרת לטפל בנשים בשדה הלידה  עושה זאת מתוך מקום של טראומה אישית. האחריות שלנו, נשות הטיפול, היא לרפא את עצמנו ולא להביא את

היד ממשיכה לכאוב ולהגביל אותי. במקביל להבנות החדשות של צוות זכותי ללדת והתגבשות העתירה שלנו לבג"ץ , במקביל לעובדה שאנו יוצאות לשנת שבתון מהלידות, במקביל

מזמן מזמן, כשעוד עבדתי במכללת עלמא, שנים לפני שהייתי אמא ומיילדת, הכרתי את המלה הארמית "ביתא". כשאמרו לי שיש מלה אחת הכוללת בתוכה גם אשה וגם בית נפעמתי. ואו

בדיוק בשבוע שבו נפרדתי מהבלוג שלי (לתקופה לא ברורה) קרו שלושה דברים משמעותיים: הייתי בסדנה של מיילדת ממוסקבה (אנסטסיה אלקסייבה) שלימדה טיפולים בנשים בתקופה של

שבוע אחרון להד סטרט. אני מותשת. החודשיים האחרונים של הפרויקט המדהים הזה, הכתיבה והחשיפה בבלוג השבועי שלי, היציאה החוצה אל העולם – גובה מחיר. אני

כשהבנו שאנו צריכות להיוועץ בעורכי דין לא חשבנו שנהפוך למומחיות בתחום המשפטי הקשור ללידות בית או מרכזי לידה. חוק פקודת המיילדת, תקנות בריאות העם, הפכו

העבודה מול הפייסבוק לא לגמרי חדשה לנו אבל ההבנה של המדיה הזו הולכת ומתעצמת. נשות צוות הניהול של זכותי ללדת, ועימן סיוון מצטרפת חדשה שפעילה

למה את מתכוונת איך התחלנו? אני שואלת את המיילדת באיכילוב בזמן משמרת לילה, שבה אני נמצאת עם זוג שהתחיל את הלידה שם. לעיתים המציאות בוחרת

שבועיים אחרי יום לידות הבית אני נמצאת בחנות בגדים עם שתי בנותיי ומקבלת טלפון מעופר: דפנה התקשרה אלי לשאול אם הכל בסדר כי פחדה להתקשר

בשנים האחרונות זכינו ללוות את אותה אשה יותר מפעם אחת בהריון ובלידה . זוהי תמיד התרגשות גדולה. כשבית יולדות היה קיים כבר יותר משנה שנתיים

שבועיים לפני התאריך המיועד, אומרות לי  מיכל ורוני, יאללה נתחיל! מה נתחיל? אני שואלת. כולן עובדות כמו משוגעות כבר חודש! אבל אז הבנתי למה הכוונה

תוך כדי ההערכות המטורפת של צוות זכותי ללדת לקראת יום לידות הבית הבן לאומי, התגייסות נוספת של יולדות שלנו שבאו לימי חשיבה בבית יולדות והרחבת

יניב ומרגריטה, שילדו בבית יולדות פעמיים והם אנשי קולנוע, התקשרו לבקש ללוות אותנו בתהליך הנוכחי עם המצלמה שלהם. הסכמנו. אנחנו מכירות אותם היטב וסומכות עליהם

במהלך ההכנות לשימוע, סימסתי לרוני (שילדה אתנו בעבר והיא כיום ממובילות "אפס הפרדה") שיכול להיות שקורה משהו לא טוב. זה היה לפני פסח אז כתבתי

ביום שני 27.3.17 אחה"צ, הלכתי לבית המרקחת האהוב עלי לקנות כפפות, אלכוהול, סבונים ושמן שקדים. ידעתי שבכל רגע גלי, עורכת הדין שלנו שמלווה אותנו כבר

עפרית ואני פתחנו את בית יולדות בספטמבר 2011. במהלך השנים שבהם בית יולדות היה קיים היתה עולה מדי פעם השאלה – מה יהיה אם משרד