קמתי ביום ההולדת שלי
וניסיתי לדמיין אותי נולדת.

אפריל 1969, ליל הסדר, אמי נוסעת עם צירים לבית חולים תל השומר. עוד לא בת 24, שוכבת על מיטה צרה באולם גדול.

בוקר יום ההולדת שלי, אפריל 2024 בת שלמה. אני מנסה להתחבר לתמי שעדיין ברחם,

שאוטוטו תחוש בפעם הראשונה את

הכבידה.

פתאום אני מבינה שבא לי לכתוב אליה.

אני מספרת לה על העולם הזה ועל המדינה הזו, משמיטה פרטים רבים לא חיוניים.
מנסה להכין אותה.
כותבת לה והדמעות זולגות.

מה כבר אפשר לספר לתינוקת שתיכף תיוולד?

שהיא בטוחה ומוגנת? שיש לה הזנה תמידית? שהיא תמיד תמיד שייכת? שהיא לא צריכה להוכיח דבר?

או אולי
שכאשר תבכה ירצו לחנך אותה, כבר מההתחלה,
להיות ילדה טובה?

*

אז מה אני מספרת לך תמוש קטנה שלי?
שאני ממש רוצה להכיר אותך?
שאני רוצה לדעת למה החלטת להגיע לכאן?
שבא לי פשוט שנדבר?
שתהיה שיחה ערה, כיפית, קולחת, פשוטה.
אני אספר לך על כל הדברים הטובים שעומדים לקרות ואת תספרי לי מלא דברים שאני לא יודעת.

אספר לך על החברות הטובות שיהיו לך, על הצופים, על לימודי הספרות, על עופר ועל הטיול לדרום אמריקה, על החיים בדירה ברמת אביב, על מכללת עלמא, על שירה והטיול של שלושתנו בארצות הברית, על אילני והפסנתר, על נעמי שמתלבטת אם ללמוד בעין גדי, על הבית בבת שלמה והחצר היפה, על הטיולים בטבע, על לוהאריה.
אספר לך על ערבים ליד הקמין, על ריקודי ג'סט דנס בסלון. 
אספר לך על הלידות, על הזכייה בבג"ץ ועל הבלוג הזה, שעוזר לי למצוא את המקום שלי על האדמה הזו.

אני יודעת
שכשהחלטת להגיע לכאן,
ידעת שיש לך תפקיד חשוב,
ידעת מי את.
ואני סקרנית לגלות עוד ממך כל הזמן.

תמוש קטנה,
תינוקת יפה ומתוקה שעוד רגע נולדת,
אני מבקשת שתמשיכי להזכיר לי מה המהות של כל החיים האלו.
אני כאן,
נותנת לך יד, עוזרת לך להיוולד. נוגעת לא נוגעת בך. מעבירה אליך טונות ידע ופתרונות מהעתיד, מבקשת שתדעי שאת בטוחה ואהובה לא משנה מה יקרה לך,

והנה,

את תיכף נולדת,
ודי מהר כנראה תשכחי את רוב מה שידעת
אבל משהו קטן יישאר.

אני רוצה להגיד לך שהכל בסדר. עוד מעט נפגש. לא צריך למות בשביל זה. 

הרבה זמן ריחמתי עלייך ועל כל מה שהיית צריכה לעבור בעולם ארץ אבל היום, ביום הולדת חמישים וחמש אני כבר לא מרחמת יותר. להפך.
אני גאה בך כל כך.
אני יודעת שעברת המון כדי שיהיה לך מאגר נתונים אדיר,
כדי שתפתחי חוסן ועצמאות,
כדי שתביני מהי חסות ומהי אחריות
וכדי שתוכלי לתמוך באחרים.

תדעי שהלב שלך מעולם לא שכח,
והרצון העמוק שלך
להתפתח,
גבר על כל ההגנות והקליפות שנערמו. הוא המיס אותם בהדרגה, לפי מידת ההכלה.

אני רוצה לספר לך, שמשאלת הלב שלך
למהות ומשמעות
חיברה אותך תמיד אלי
והובילה אותנו
בדיוק לאן שהינו צריכות להגיע
גם אם לא הבנו למה.

ועכשיו אני מבינה,
שאנחנו יחד,
ובעצם משוחחות אחת עם השניה וזה ממש מה שרציתי,
וזו מתנת יום ההולדת הכי כיפית שיכולתי לבקש.