אתמול הייתי במפגש מרגש עם אנשים מקסימים, שקרה מתוקף היותי חלק מקהילה מיוחדת שנקראת "קהילת מגשרי העולמות".
התבקשנו בתחילת המפגש לצלול פנימה ולשים לב לאיכות שיש בנו, שעוזרת לנו "לגשר עולמות".

חשבתי על גשרים ועל "עולמות",
ועל האהבה ששרתה בחדר,
ועל ה"מצב" בארץ,
ועל הרצון שלי לעזור ולתמוך,
ועל הדחף שיש לי לפעמים לצעוק מה אתם לא רואים??? מה לא מובן??? כמה עוד אפשר??
ועל השקט החדש שמתבסס בי בשנים האחרונות,
והבנתי שהאיכות שנבטה בי ברמה חדשה והיא האיכות המובילה שלי ב"גישור עולמות"
היא דווקא
הסבלנות.

ואז חשבתי על הלידות הרבות שהייתי בהן
וכמה סבלנות צריך בשביל זה
וכמה סבלנות התפתחה בי,

וכמה לפעמים הייתי רוצה שתהיה באר על סופית של סבלנות, שאנחנו המיילדות ואנחנו הנשים היולדות נוכל לשתות ממנה עוד ועוד
ונתמלא לרוויה
וכמה היה קשה לי לשמוע מתוכי את הקול שאומר "אין לי סבלנות".

ואני יודעת שהיתה בי כבר מתחילת הדרך המיילדותית המון סבלנות כי לידה דורשת את זה, וגם כמה כאב לי בכל פעם שהתערבו כי לא היתה סבלנות,

ונזכרתי באסנת,
מיילדת אהובה שהיתה איתי באחת הלידות הראשונות שקיבלתי בבי"ח לניאדו, אי שם בשנת 2006,
שאמרה לי –
מה זה השקט הזה, הסבלנות הזו?
מאיפה זה בא?
לא הבנתי אז, שזה ישב על תשתית
שנקראת אמונה.

כן, ככה פשוט.

נזכרתי בלידה ההיא. הראש התחיל לצאת ופשוט עמדתי שם. לא היה צורך לדבר, לא היה צורך להגדיל את הדרמה.
אסנת היתה לידי ושתינו חיכינו.
לא הרגשתי צורך לעשות דבר.

ונכון, לפעמים צריך לעשות, אבל בדרך כלל לא, ואסנת לא כל כך הבינה מאיפה היה לי בטחון לא לעשות כלום.
היא הרגישה שסמכתי
על גוף האשה שיודע,
על התינוק שיודע,
ועלינו שאם צריך לפעול
נפעל.

היום אני קוראת לזה סבלנות פעילה.

המלחמה ברקע דורשת ממני סבלנות פעילה. ההתדרדרות הערכית והמוסרית מסביב דורשת ממני סבלנות פעילה.
אני ממשיכה לשאול את עצמי מהי "הפעילות" שנכונה לי בכל רגע ורגע,
וגם,
מתי אני מאבדת סבלנות ולמה.

אתמול, במפגש מגשרי העולמות, בתוך השבלול שממנו מתחיל הכל, יכולתי לראות את ממד הסבלנות שנבט בי לאורך השנים.
יכולתי לראות את באר הסבלנות שבתוכי ולהבין מה נדרש ממני כדי לשתות ממנה לרוויה.
יכולתי לראות את הקבלה שגדלה, את האהבה שגדלה

וגם את הסבלנות כלפי אותם חלקים שבי שעדיין לא "שם", ואת ההכרה שהמקצב האישי שלי הוא רק שלי.

כי אני מגשרת עולמות קודם כל בתוכי.
את עצמי לעצמי,
את החלקים הפחות אהובים עלי לאלו שאני יותר מעריכה וגם להפך,
את עצמי לעולם שבחוץ ואת החוץ לעולמי הפנימי.

הסבלנות מאפשרת לי לבנות את הגשר כל פעם מחדש ולא להיות תלויה בתוצאה.
הסבלנות מאפשרת לי לחזור כל פעם ללב המאמין החושב המרגיש והיודע שאומר לי
תמוש,
פשוט תמשיכי.

*

(חפשו את קהילת מגשרי העולמות בפייסבוק)