לכל זמן
ועת לכל חפץ
תחת השמים.

אני מהרהרת לעצמי בדברי החכם באדם בזמן שיעור פילטיס וכל השבוע האחרון עובר לנגד עיני כהרף עין.

"שנים בשעות" אנחנו קוראים לזה בלימודים במרכז לוהאריה.
כמות השינויים והמפתחים שקיבלתי השבוע כדי לעבור דרכם ולצאת אחרת, היו מטורפים.
הרגשתי שקיבלתי אפשרות ועוד אפשרות ועוד אפשרות לראות איפה אני נמצאת וכל פעם להחליט לבחור בחדש.

בשבוע שעבר העברתי פיילוט לסדנה החדשה שלי.
זוהי סדנה שהנושא שלה הוא הקשבה לגוף והיא מאפשרת לנו לתור ולחקור את חיינו בקפסולת זמן מאוד מרוכזת של יום אחד.
המטרה שלי היא שהמשתתפים יזכרו מי הם ומה הם באמת רוצים, תוך כדי חקירה עצמית הקשורה לגוף, או מהכיוון השני: דרך איתותי הגוף נלמד עוד לאן פנינו ומי אנחנו רוצים להיות.
אני יודעת שחלק ממה שקרה לי השנה עם הגוף הפרטי שלי, ( בעיקר באזור הפה והלשון ) היה כדי שאעביר הלאה את הלמידה שלי.

בסוף הפיילוט הבנתי שיצרתי לעצמי רחם מאפשרת שיכולתי להסכים להתנסות בה ללא כל חשש.
הזמנתי חברות וחברים מקשת גילאים רחבה מאוד, שונים ומגוונים – וכך למעשה אפשרתי לעצמי להבין עוד על מה שנוצר ומה צריך להשתנות בסדנה.

במהלך הזמן שעבר מאז שוחחתי עם כל המשתתפים והבנתי המון דברים.
הדבר הכי משמעותי ( אולי ) עבורי היה שיכולתי להביא בסדנה את תמי החדשה, שיצרה אינטגרציה מכל מיני חומרים, שנים ומסעות רבים שהעיקרי בהם הוא המסע פנימה.
ההכרות עם עצמי שממשיכה ומעמיקה יוצרת אצלי סקרנות שרק הולכת וגדלה.

*

אחד מעקרונות היסוד שיושבים בתשתית של הלימודים במרכז לוהאריה וכל פעם אני מבינה אותו עוד טיפה הוא :
"לראות את הקיים לנבוע מהיש להמשיך להתחדש".

בעקבות הסדנה נפלו לי המון אסימונים לגבי העקרון הזה שקשורים גם לחיים האישיים שלי וגם לחיים הקולקטיבים שלנו בארץ הזו.

הבנתי שיש לי נטייה להתחיל משהו חדש ולעזוב לחלוטין את "הישן".
אני אוהבת שינויים ואוהבת להתחדש אבל לעיתים מפספסת בשל כך את העובדה שמה שהיה לא צריך בהכרח להיזרק לפח.
ה"ישן" מאיים עלי כבולען ולכן לעיתים אני מעדיפה למחוק אותו ואז לא באמת נובעת מתוך היש.

לגבי מה שקורה כאן בארץ באופן כללי, הבנתי בעוד רמה שאנו חיים תחת תקרת זכוכית שנוצרת מהתפיסה ש "אין תחת תחת השמש" .
התפיסה הזו יוצקת לתוכנו טונות של קיבעונות ואז מקשה עלינו להתחדש.

חשבתי לעצמי, שאם ננסה לראות כל יום את החדש ואת השינויים הקטנים, להוקיר אותם, נוכל להעביר משקל ביחד לחדש ואז, התפיסה הכל כך מייאשת, (שמאיימת לעיתים לקבור אותי לעיתים מתחת לאדמה) שאנחנו עושים עוד ועוד מאותו הדבר,
תתחיל להיסדק.

זה יכול להיות בלהעביר עוד משקל להתפעמות מצמח שהוציא עלה חדש,
לניואנס שהשתנה בשיחה עם אימי או אחותי,
זה יכול להיות לשים לב לאיש תקשורת שהעז להביא משהו אחר וחדש, שלט חדש בהפגנה, תגובה חדשה שלי לסיטואציה מוכרת,
זה יכול להיות המון דברים.

המחשבה ששום דבר לא משתנה כולאת אותנו

כי כל הזמן דברים משתנים.

חשבתי על היחס שלי למלחמה המחרידה שסובבת אותנו ומאיימת לעכל אותנו לתוכה.

כמה פעמים חשבתי לעצמי מאז תחילתה ששום דבר לא משתנה? כמה פעמים אמרתי לעצמי נמאס כבר מהאנושות הזו וההיסטוריה שחוזרת על עצמה?
עוד אלימות, עוד מלחמות, עוד בחירה בקורבנות.
ולא שזה לא קיים,
אבל לצד זה
יש גם המון חדש.

אין יום שבו לא קורה משהו חדש, שמעולם מעולם לא היה פה.
אין יום שעובר שבו אני לא מבינה משהו חדש על עצמי.
אין רגע שלא מאפשר לחדש לנכוח.

*

חושבת על הלימודים שלי. בכל יום שני בערב במודול 5 מובאת אלינו תודעה חדשנית ומהפכנית. עם זאת, הדברים נובעים תמיד מתוך ה יש של נושאים שהובאו לאנושות במשך אלפי שנים על ידי שליחים שונים ומגוונים. למעשה אנחנו לומדים כל פעם רובד חדש שיושב על בסיס הרובד הקודם. כל פעם נובעים מיש ומתחדשים בעוד ועוד ידע: כזה שאנו מקבלים מן ה"חוץ" וכזה שאנו מבינים מתוכנו. רואים את הקיים, נובעים מהיש וממשיכים להתחדש.

החדש נמצא ומשתקף גם במרחב הציבורי כמובן.

לצד ההרס והחורבן שמתרחשים סביבנו צצים מיזמים חברתיים ותרבותיים מפעימים.

לצד חבורות של אנשים אלימים שמתנכלים לפלסטינים במזרח ירושלים ובגדה, לצד הרעבה, סגירת מקורות המים לאוכלוסיות שלמות, עוד ועוד חיילים יפים וצעירים שחוזרים בארונות, קהילות שלמות של מפונים שחיים בחוסר וודאות ופוסט טראומה ולצד הרגשה כללית של התפוררות ערכית,
יש יותר ויותר נוער ואנשים בכל הגילאים שמסכימים לראות אפשרות נוספת מלבד שנאה ומלחמה. אומנים יהודים וערבים ישראלים ופלסטיניים שמשתפים פעולה.
האנשים הללו, שמביאים עימם ערכים אוניברסליים,
שמנכיחים כאן רצון אמיתי לשינוי,
נותנים לי תקווה.
אנשים כמו מעוז יינון וארגוני שלום ואחווה מסוגים שונים פעילים בימים הללו בכל הכח. העשייה היומיומית שלהם מרגשת אותי. ב1/7/24 אשתתף בכנס של ארגוני השלום השונים ויודעת שאצא משם מעודדת.

תנועות שחורטות על דיגלן ערכים במקום דת גזע או לאום, מחפשות פתרונות ומביאות פרספקטיבה, מרגשות אותי ואני מאמינה שיימצא פה פתרון כמו שקרה בסופו של דבר כמעט בכל מקום אחר בעולם.
ההסכמה לראות שאנחנו לא הראשונים שחיים במציאות מסוכסכת בתוך קונפליקט אלים ותובעני מתחילה לחלחל לחברה שלנו ומאפשרת לנו ללמוד ממקומות אחרים על פתרונות של פיוס.
לצד ההבנה שכל מקום הוא שונה וייחודי,
יש גם המון משותף.

בהמשך להבנות הללו ולרצון שלי לשינוי עמוק ואמיתי אני מתחייבת להגיד לעצמי בכל בוקר:
יש חדש תחת השמש ויש חדש מעל השמש.

אנחנו משתנים ומתחדשים אם נרצה ואם לאו, כי זו התנועה הטבעית ביותר של התאים שלנו.

השינוי והתנועה הם הטבע שלנו.

ככל שנשכיל להתחדש ונרחיב את התודעה שלנו, כך נזין את תאי הגוף והנפש שלנו באפשרות
לראות את זה,
להכיל את זה
ולהוות את זה.