מקום על האדמה

  השבוע הסתיים הקורס הראשון לתמיכה בהריון שהעברתי עם יעל ספקטור ריין. כשהתחלנו לחשוב ביחד ולהגות אותו, די מהר הבנו שהוא יתמקד בהקשבה. לא היה

  בקיץ שבין כיתה יא' ליב' נסעתי עם משלחת של הצופים לארצות הברית. זה היה עבורי קיץ מכונן. גיליתי איך אנחנו כמדינה נראים מבחוץ (

  אני הולכת לטיול קצר בטבע הקרוב לביתי ורואה זוג פרפרים לבנים מתעופפים רוקדים יחדיו. הם מתרחקים ומתקרבים זה לזה, יוצרים שמיניות באויר ומלווים אותי

  נוף עוצר נשימה, בזים חגים מעל. סוף דצמבר והרוח מלטפת ונעימה, ובכל זאת, מלחמה. כבר שבוע שורפת לי הלשון. החניכיים גם הם לסירוגין בתחושת

  המלחמה עוזרת לי לפתח את שריר ההכלה. לעיתים עוברים עלי לילות מסויטים כי אני מדמיינת את החטופים וממש מתענה במיטה. יש לי כל מיני

  השבוע כתבתי קורות חיים. עברו המון שנים מאז שעשיתי את זה בפעם האחרונה. כמובן, לקחתי בשתי ידיי את ההזדמנות להתבונן על חיי החולפים. חיברתי

  אתמול נפגשתי עם קבוצה של אמהות אחרי לידה ודיברנו על הכלת קשת הרגשות בימים האלו. ממש בסוף, אשה צעירה ויפה אמרה – אפשר לשאול

  הזמן עובר. המלחמה ממשיכה. ההגיון שלי מנסה לשמור על הלב. עדיין, כמה פעמים ביום עולות לי המלים : לא יכול להיות. שוב ושוב השכל

  ארבעה שבועות למלחמה. הבוקר כשקמתי הרגשתי משהו אחר בבטן. הוא היה טמון עמוק בפנים, והסכים רק עכשיו לבצבץ מבפנים ולצאת החוצה. כמו שתיל שרוצה

  המציאות עולה על כל דמיון היה אבא שלי חוזר ואומר. מי היה מאמין שנעבור כזה גהנום. למרות שאני בוכה כבר מיום שלישי שעבר כמעט

  ההריון הראשון שלי הסתיים בשבוע תשע. הייתי בת עשרים ותשע. עופר ואני היינו ביחד כבר מיליון שנים ואמרנו לעצמינו יאללה נקפוץ למים. לא חשבתי

לפני שבוע התכוננתי לצאת למפגש עם הרבה אנשים והתבוננתי במראה. עשיתי את התסרוקת שבזמן האחרון אני עושה ורציתי לראות מה קורה מאחור. הבאתי מראה קטנה

חמש שנים עבדתי כמיילדת בחדר לידה בבית חולים לניאדו. הרבה פעמים אחרי לידות הייתי שומעת אנשים מברכים את ברכת "שהחיינו". קל לנו להודות על הקיים

בסוף השבוע השתתפתי בסמינר ייחודי* שהשאיר אותי בלי מילים. הרגשתי שאני עוברת משהו לא מובן כבר כמה ימים קודם לכן. הגוף ביטא את זה ב"משהו

אתמול בבוקר קמתי עם קול טורדני בראש. הוא היה עקבי וברור, נחוש והחלטי. למי בכלל את כותבת? מי כבר יקרא את הבלוג שלך? נעתי על

ההתרגשות מהחזרה לכתיבת הבלוג מלווה אותי. השבוע התחלתי לחפש מיקרופון שיתאים לצרכים שלי. אני רוצה להקליט כל פרק חדש שיצא. עפרית העבירה לי פודקסט שמתאר

חלק א חלק ב 1. היום ישבתי עם יעל ספקטור ריין חברתי והשותפה שלי להעברת הידע בקורסים של "איושה". זוהי לנו כבר שנה שלישית שבה

לא תמיד אהבתי לקרוא. על לכתוב לא היה מה לדבר. בכתה ז' בשיעור ספרות התאהבתי לראשונה, בשני סיפורים קצרים שהיוו עבורי קצה חוט לעולם מקביל.