בלוג ישן
1. קיץ 2017 – נולד בלוג.
"בית יולדות" היה מרכז לידה עצמאי שפעל משנת 2011 בישראל. בחודש מרץ 2017 קיבלנו, עפרית השותפה שלי ואני, מכתב ממשרד הבריאות שבישר לנו כי לא נוכל להמשיך לקבל לידות בבית יולדות. מאז החל תהליך חברתי – ציבורי – משפטי , שמטרתו לנרמל את לידות הבית ובעיקר – לדאוג לכך שיקומו מרכזי לידה עצמאיים בישראל. הבלוג מתאר את מסעי ומסענו האישי והציבורי מאז שחל השינוי באותו קיץ, תוך שילוב סיפורים מאחורי הקלעים של המיילדות שלנו מאז ההקמה.
2. בסתיו 2018 קיבלנו את לידת הבית האחרונה שלנו וסגרנו את בית יולדות. התהליך המשפטי בהובלת צוות זכותי ללדת המשיך עם ההבנה שהוא נועד לטובת הכלל.
3. סתיו 2019 – יצאתי לשנת שמיטה ועשיתי הפסקה מהלידות. לא ידעתי אם אחזור ליילד. בסוף אותה שנה החלטתי להפסיק לקבל לידות. תם פרק בחיי.
הכתיבה בבלוג הפכה לחלק מחיי והיא ליוותה אותי ומלאה אותי השראה. הבנתי שאני מגלה את עצמי בתוכה וכמעט מופתעת בכל פעם מחדש ממה שיוצא. הבנתי שכשאני מתחילה לכתוב עם רעיון מעורפל או קצה של מחשבה, האצבעות מגלות לי את מה שרוצה להכתב.
4. אביב 2020 – אני מבינה שהכתיבה בבלוג מתארת את הלידות, את המהות שלהן, את פיסות המציאות שלהן בתוכי. חוט שזור בתוך קורות חיי.
בלידות ראיתי את האור את החושך את הגוף בשיא תפקודו ובשיא חולשתו, את הרגשות, את הטלטלות ואת השקט. זה היה בתוכי, בתוך הנשים היולדות ובתוך העוברים הנולדים. זה היה בפנים וזה היה בחוץ. זה היה מכאן מלב ליבה של האדמה וגם הכי לא מכאן.
זה היה מקום על האדמה שכלל בתוכו את הבראשית ואת האחרית. זהו מעיין על סופי שחיבר אותי למי שאני ואפשר לי לחקור את החיים ואותי ולספר על הגילויים הקטנים והגדולים. אני מקווה שהידע מתוך עולם הלידה שמופיע בבלוג יפגוש כל אחד ואחת מהקוראים במקום המיוחד שלו או שלה והכי אשמח אם פשוט תהנו מהקריאה.
5. בפברואר 2021 התקיים דיון מורחב עם שבעה שופטי בג"ץ בסוגייה "האם לידה היא הליך רפואי". החלטתי לסיים את הכתיבה בבלוג.
ב20/7/21 קבלנו פסק דין תקדימי שאומר שניתן לפתוח בארץ מרכזי לידה עצמאיים ושסגירת בית יולדות היתה לא מוצדקת.
69. ביולוגיה
אבל את מיילדת! איך יכול להיות שרק עכשיו את מכירה לגמרי בחשיבותו של הגוף? זה העניין בלידה לא? מה, לא הבנת את זה עד היום?
68. עצמאות
אנחנו לא במטרה לגמור את המסלול אלא ללכת ביחד ולהנות, אמרה האשה לאיש שהלך לפניה בתוך הנחל. הרמתי את ראשי מהמחברת והסתכלתי עליהם. הם עמדו
67. בפתח הבית*
הסגר הנוסף הכניס אותי שוב הביתה, במובן העמוק של המילה. שמתי לב שיש זיקה הדוקה בין מה שקורה בחוץ – בעולם ובארץ, לבין מה שקורה
66. שם המשחק
לפני כמה שבועות שאלו אותי הילדים אם אני רוצה לשחק איתם חורף קיץ. זה בעצם ארץ עיר עם מילים אחרות, הם אמרו לי כשראו שלא הבנתי איזה משחק
65. תמיכה
לפני יומיים נפגשתי עם אשה בקליניקה. כשהסתיימה הפגישה ונפרדנו ליד הדלת, היא סיפרה לי שעתידה היא ללוות את אחותה בלידה בימים הקרובים. יש לך טיפ
64. מתיחה
הקורונה משנה סדרי עולם. היא מבקשת מאתנו גם להסתכל מלמעלה וגם להכנס עמוק פנימה. פעם זה ופעם זה. לתרגל את השריר של זוית הראיה. כדי
63. תקווה
מדי פעם, כשהעולם סביבי רועש וגועש אני מרגישה כמו צמח עדין בלב סופה. מצד אחד נטועה היטב באדמה וגמישה מספיק כדי שהרוח תעבור מעלי ומצד
62. תשוקה
אני שייכת לאלו שקשה להן לקום בבוקר. גם בתקופות של שיגרה ושעון מעורר כהרגל יומיומי קשה לי לקום. לעיתים רחוקות אני מתעוררת ביקיצה טבעית. השבוע,
61. אינטימיות
ימי הקורונה, גם אם הם ימי לידה וגם אם הם ימי מוות הם ימים של אינטימיות. המלה הזו צצה בראשי באחד הבקרים ולא הסכימה להניח.
60. בעין הסערה
חודש מרץ אלפיים ועשרים ייזכר כנראה בישראל בתור חודש הקורונה הראשון. אני לא יודעת כמה כאלו עוד יהיו אבל כבר שבוע אני מאוד מתרגשת ולא
59. נזק
כתבתי את הפוסט הזה לבלוג לפני שבועיים והוא שכב לו סתם כך, במחשב, מחכה לרגע המתאים. שלשום היו בחירות והיה נראה לי לא קשור לפרסם
58. הראש בחוץ
השבוע נפגשתי עם חברה ושוב התלוננו על הראש. בעיקר על המחשבות המעכבות, המקטינות. היא לומדת בודהיזם והזכירה לשתינו פרקטיקות ישנות וטובות כדי שנוכל להבין דרכן עוד,
57. חופש*
בקיץ של לפני שנתיים וחצי, רגע אחרי קבלת המכתב ממשרד הבריאות, כשחשבנו על להוציא לאור את הבלוג הזה, לא היה לנו מושג מה הולך לקרות
56. אי של מהות (או איחול לשנה החדשה)
השבוע יצא לי לפגוש שתי נשים אחרי תקופה ארוכה שלא היינו בקשר. את שתיהן ליוויתי בהריון הקודם. שתיהן הפכו לאמהות לפני שנתיים שלוש וכל אחת