מקום על האדמה

כשהייתי בת חמש פתחו בקצה הרחוב שבו גרתי בתל אביב גן ילדים "עירוני" חדש. הגן היה בן שתי קומות ואנחנו, הגדולים בני ובנות החמש, קיבלנו

כמה חודשים אחרי שפתחנו את בית יולדות הבנו שכדי שאנשים ונשים אי שם בעולם ובעיקר בארץ ידעו עלינו כדאי לעשות פעולות. יצרנו אתר ודף פייסבוק

בימים ובשבועות האחרונים אני חווה מצב חדש, שבו אני קמה בבוקר למציאות שבה אין לי "עבודה". כמעט כל מה שאני עושה הוא תלוי רצון שלי

השבוע, העברתי שיעור על לידה פזיולוגית בקורס של מורים לפעילות גופנית בהריון ואחרי הלידה. הרכזת ביקשה שאדבר על "שלבי הלידה". אמרתי מראש לסטודנטים שיש לי

הבוקר, התקשרה אלי חברה דולה להתייעץ  במהלך "לידה", מבית חולים גדול במרכז הארץ. היא תמכה באשה "יולדת" בתוך סיטואציה מורכבת והתקשרה אלי לקבל עידוד ותמיכה.

הגוף שלי שוב מדבר אלי. בחלקים מהיום הוא קשה ומרגיש קצת מאובן. אני מבינה שמשהו קורה לי. דווקא עכשיו? כשאין לידות? ציפיתי להרגיש קלה ומשוחררת

בימים אלו, לאחר שהשלמנו את משימת העלאת האתר החדש של בית יולדות לאויר, אני עוברת למשימה הבאה שלי: לסכם את נתוני התוכנה שלנו. עכשיו, במקום

השבוע החלטנו לבנות אתר חדש. אנחנו רוצות אתר שיכיל את מה שקורה עכשיו, כי בית יולדות- מרכז הלידה שלנו, כבר לא קיים. * כבר לפני

אני מתנסה בלישון בלי טלפון. אני מתאמצת לא לקחת איתי את הטלפון כשאני יוצאת להליכה. אני משתדלת להשאיר אותו בבית כשאני משקה את הגינה. אחרי

כשחזרתי מהחופשה המשפחתית שלנו לפני שבועיים כתבתי את הפוסט הבא ואחרי כמה ימים מת דניאל, חבר מהמושב. כך, בפתאומיות, הוא כבר לא כאן. הפוסט שכתבתי

אתמול, ישבתי לכוס קפה עם ליאת חברתי ודיברנו על תמונות. אני התלוננתי על כך שלא הדפסנו כמעט תמונות בעשר השנים האחרונות ואין לנו הרבה תמונות

מה זה "זכותי ללדת"? שואל אותי ינון מהאוזן בר בתל אביב, בעוד אני מתכתבת איתו לגבי חשבונית מהאירוע שלנו אצלם לפני שלושה חודשים. זו עמותה?

כל תא בגוף חייב להתפרק כדי להתחלק אומרת לנו אפרת, כשאנו יושבות ביחד לפגישת "סיכום" אחרי הלידה. עברו כבר כמעט שבעה שבועות ואנחנו יושבות ביחד

(סיפור בעקבות החלטת בג"ץ והמחשבות להמשך ) כשהיינו בני 28 נסענו עופר ואני לנפאל לטרק של חודש באזור ההימלאיה. היינו יחסית "מבוגרים" מול כל התרמילאים

אתמול בבוקר הלכתי למכולת במושב. שכנה פגשה אותי ואמרה שהצטערה לקרוא בפייסבוק על התוצאות של הדיון בבג"ץ.  ממש מתסכל היא אמרה, והרגשתי שהיא פותחת בנאום

לאחר חודשיים וארבעה ימים של המתנה וציפייה דרוכה קיבלנו אתמול את פסק דין שלו חיכינו. שני שופטים כתבו שמרכז לידה טבעי הוא כמו בית חולים

המתנה מלשון להמתין או המתנה מלשון מתנה (כמו מתנה ליומולדת), מזכירה לי את המילה באנגלית PRESENT שזה גם הווה וגם מתנה. השפה או הלשון טומנת

כל כך הרבה פעמים בחיים הרהרתי במשפט הזה שנאמר על ידי רבי עקיבא. הכל צפוי והרשות נתונה. מה זה אומר. מה החלק שלי אם הכל

הציטוט משירה של רחל הוא תמיד הראשון שעולה לי כשאני חושבת על השמעת קול. השאלה שלה , המוכרת כל כך "התשמע קולי" מוכרת ודאי לכל

אני מיילדת ולא משוררת אבל אני מיילדת שאוהבת מילים. הפורמט הכי מזוקק עבורי של היצירה האנושית הגבוהה הוא שירה. השבוע , לציון שנה מאז שקיבלנו

בחודשיים האחרונים יצא לי "לעבור" עם שתי נשים שליווינו בלידה לבי"ח לניאדו. את האשה הראשונה ליווינו עפרית ואני  משבוע שתים עשרה ואת השניה משבוע עשרים

בשיעור צי קונג אומר לי דיויד: אני שומע את הוויכוח בתוך היד שלך:  לעשות  ולעשות מול לנוח ולא לעשות דבר. אחרי השיעור, אני חושבת על

"כל אשה שבוחרת לטפל בנשים בשדה הלידה  עושה זאת מתוך מקום של טראומה אישית. האחריות שלנו, נשות הטיפול, היא לרפא את עצמנו ולא להביא את

היד ממשיכה לכאוב ולהגביל אותי. במקביל להבנות החדשות של צוות זכותי ללדת והתגבשות העתירה שלנו לבג"ץ , במקביל לעובדה שאנו יוצאות לשנת שבתון מהלידות, במקביל

מזמן מזמן, כשעוד עבדתי במכללת עלמא, שנים לפני שהייתי אמא ומיילדת, הכרתי את המלה הארמית "ביתא". כשאמרו לי שיש מלה אחת הכוללת בתוכה גם אשה וגם בית נפעמתי. ואו

בדיוק בשבוע שבו נפרדתי מהבלוג שלי (לתקופה לא ברורה) קרו שלושה דברים משמעותיים: הייתי בסדנה של מיילדת ממוסקבה (אנסטסיה אלקסייבה) שלימדה טיפולים בנשים בתקופה של