השראה
מריאן ויליאמסון
"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתינו אינה ניתנת למדידה. האור, ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד שואל את עצמו מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק מקסים ומוכשר. למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?
אנחנו ילדים של אלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נח בחברתינו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר. כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו הנוכחות שלנו משחררת אחרים".
מתוך: שיר עירום מאת ללה / תרגום: הדס גלעד
כֹּל מַעֲשַׂי בְּאַחְרָיוּתִי הֵם,
אַך כְּאָדָם הַמְּטַפֵּחַ מַטָּע,
תּוֹצָרֵי מַעֲשַׂי, הַפֵּרוֹת,
נוֹעֲדוּ לַאֲחֵרִים.
כֹּל מַעֲשַֹי בְּחַיִים אֵלֶּה מִנְחָה הֵם
לָאֵל שֶׁבְּתוֹכִי
וְלַאֲשֶׁר אֵלֵךְ, תְּהֵא הַדֶּרֶך מְבֹרֶכֶת.
החשיבות הראשונית של הנוכחות האנושית/ יוג'ין ג'נדלין
הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי. אם היינו צריכים להיות חכמים או טובים או בוגרים או נבונים אז סביר להניח שהיינו בצרות. מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם.
גם אם אנחנו פוגשים בעל חיים כמו חתול או ציפור, הדבר הראשון שיש לדעת הוא שיש בה שם מישהו בפנים. כל שעליך לעשות הוא לחכות להוויה הפנימית הזאת (ה- BEING) שתהיה שם ותהיה איתך במגע. זה נראה לי הדבר החשוב ביותר.
לכן, כשאני יושב עם מישהו אני לוקח את הצרות שלי והרגשות שלי ושם אותם כאן, לידי, קרוב, אולי אזדקק להם. אני לוקח את כל הדברים שלמדתי ואני שם אותם גם קרוב, בצד השני. ואז אני רק כאן, עם העיניים שלי ויש את האדם האחר מולי עם ההוויה האנושית שבו. אם במקרה הם (האדם וההוויה הפנימית שבו) יסתכלו אל תוך עיני הם יראו שאני סתם יצור חלש. עלי לאפשר לזה לקרות. הם אולי לא יסתכלו אבל אם הם יסתכלו הם יראו. הם יראו את הישות המעט ביישנית, מעט מסוגרת ומעט חסרת בטחון שיש בי. אני למדתי שזה בסדר. אין צורך שאני אהיה בטוח בעצמי מבחינה רגשית ושאראה כאילו אני שם בכל מאת האחוזים. אני רק צריך להיות נוכח. אין כישורים שצריכים להתאים לסוג האדם שאני צריך להיות. מה שצריך לתהליך הטיפולי הגדול, לתהליך ההתפתחותי הוא אדם שיהיה נוכח. וכך בהדרגה, נהייתי משוכנע שאפילו אני מסוגל לזה. אפילו כשיש לי את הספקות שלי כשאני עם עצמי, באיזה שהוא הגיון אובייקטיבי אני יודע שאני אנושי.
זה החלום / אולב האוגה
זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.
לוהאריה, האוניברסיטה הקוסמית, מתוך החוברת "לצאת מן הסיפור"
"כדור הארץ הינו מרכיב מזערי מן היקום אדיר הממדים, אך משמעותו עצומה, כעולם גשמי החוקר בחקר חלוצי את השפעת החומר על הרוח.
כל אחד ואחד מאתנו בני האנוש, הינו ביטוי של אור. שדה תודעה תבוני, אשר בחר להתגלם בחומר דחוס ובגוף גשמי ולקיים את הרפתקת החיים על פני האדמה. הרפתקה זו, הינה ייחודית ורבת אתגרים וכרוכים בה צמצום היכולות הקוסמיות הטמונות בנשמה ושכחה של מקורה ושל הבית הקוסמי ממנו הגיעה. זה הוא צמצום תפישתי ותודעתי המקטין את יכולות המימוש וההגשמה.
תודעה, הינה מרחב רעיוני ותבוני, המבטא תפישה רחבה המצויה מעל למודעות המקושרת לממד החוויה הגשמי. ניתן לדמות את התודעה לשדה נתונים אנרגטי, הטומן בחובו את המסקנות והחכמה שנוצרים במהלך תהליכי ההתפתחות הנצחיים של הנשמה. שדה התודעה מתפתח ומשתנה בהתאם להתפתחות שיוצרת הנשמה ומהווה מרחב השראה, שהינו בסיסי ערכי, רעיוני, מחשבתי, תבוני, הכרתי אשר מקרין עצמו על האדם. שדה התודעה מביא עולם סיבות רחב ועשיר, ממנו נובעים ביטויי החיים השונים.
עולם ארץ תוכנן כמרחב אשר קיימת בו בחירה חופשית, המאפשרת לבחור מתוך טווח אפשרויות, כאשר עולם הסיבות הגבוהות היה נסתר מעינינו. זוהי מערכת מציאות ייחודית, אשר כל הנכנס אליה שוכח את מקורו ואת היותו רוח המגולם בחומר, ומתחיל בהדרגה להזדהות עם החומר הדחוס כממשי ועם סיפור החיים האנושי.
במצב זה, ניתן לנשמות המתגלמות כבני אנוש, לשחק את משחק החיים על פני האדמה בצורתו המיטבית.
המציאות המקיפה אותנו הינה מציאות הולוגרפית, אחת מתוך מערכות מציאות רבות.
מציאות זו, מורכבת מדפוסי רטט המפוענחים על ידי החישנים המצויים הן בגוף הפיזי והן בשדה האנרגטי של בן האנוש.
חיישנים אלה, הינם חלקים מן החושים המוכרים לנו, אשר מאפשרים לנו לחוש, להריח, לטעום, לשמוע, לראות ולאמוד את טווחי הרטיטה של החומר הדחוס, המגדיר את עולמינו ואת מציאות חיינו.
כאנושות, התנהלנו במערכת מציאות, אשר התקיימה בממד השלישי הגשמי ובממד הרביעי התודעתי. היה זה סיפור חיים, אשר הוגבל על ידי טווחי רטט מוגבלים המאפיינים את הממדים הללו.
בתקופה הנוכחית,
מתרחשת בבריאה כולה פעימת התפתחות גדולה,
היוצרת קפיצה אבולוציונית על עבר מדרגת פיתוח חדשה.
עידן חדש מפציע ומביא עימו חוקיות חדשה.
המעבר יוצר שינויים חסרי תקדים במערכים האנרגטיים והפיזיים של עולם ארץ ושל בני האנוש ומוביל את האנושות לתקופה מסקרנת ומאתגרת, אשר בה היא נחשפת בהדרגה לאשר היה סמוי מן העין: בין ממדיות, רוחב יריעה, חוקיות שונה ומעבר אל עבר התנסות וחוויה, אשר הינם חדשניים.
סיפור חיינו,
אשר התנהל בטווחי הרטט של הממדים שלישי ורביעי, היה לצורך למידה והתפתחות.
כעת, ניתן לנו לצאת מהסיפור, להשיל תחפושות ומגדרים, להתמיר את תבניות הרגש הנמוכות והמזדהות, לשנות דפוסי מחשבה מגבילים, שליליים, מפחידים, מצמצמים, להסיר מעלינו דפוסי רטט אשר אינם תואמים את המציאות החדשה ההולכת ומתבססת,
להמיר רטיטה ברטיטה, שפה בשפה, תודעה בתודעה וכך להתחיל לכתוב את דפיו של הספר הבא.
היציאה מן הסיפור נועדה לזקק את מארג המציאות שלנו ולנפות ממנו, שלב אחר שלב, איכויות נפשיות, רגשיות ותודעתיות, אשר אינן תואמות את פאתי המציאות של הממד החמישי אליו אנו פוסעים כאנושות.
היציאה מן הסיפור פותחת בפנינו שער להרחבת תודעה.
זהו שער אל מציאות חדשה.
מן הצד השני של השער, מצוי מצב תודעה שיש בו בהירות, צלילות וגישה לממדים ומנעדים אנרגטיים, המצויים ממש לידינו ומבקשים להחשף בפנינו.
זוהי מציאות של תבוניות ותודעה פתוחה ורחבה, המתבוננת על תהליכים במבט על בהיר, מאוזן ויציב. זוהי מציאות של עילאיות ריגשית, שיש בה חסד, עצמאות, אהבה והכרה באחדות הטמונה בכל. זוהי מציאות של שפע, יצירתיות בריאה והגשמה.
היציאה מן הסיפור מזמינה אותנו לפסוע במתינות אל עבר אל ארץ חדשה של אפשרויות וחוויה.
רק זה / הדס גלעד
זֶה לֹא שֶׁעָשִׂית מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד
רַק אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה
אֲבָל בָּאוֹר הַצָּלוּל
אַתְּ רוֹאָה אֶת כָּל מִי שֶׁהָיִית אֵי פַּעַם
וְהֵן כֻּלָּן מִתְכַּנְּסוֹת בְּתוֹכֵךְ כְּאֶגְרוֹף
אוּלַי נָכוֹן מָה שֶׁאָמַר לָךְ יַלְדֵּךְ,
וּבְתוֹךְ כָּל תִּינוֹק שֶׁבְּרֶחֶם אִמּוֹ
יֵשׁ תִּינוֹק וּבְתוֹכוֹ עוֹד תִּינוֹק –
אֲנַחְנוּ בָּבּוּשְׁקָה, הוֹלְכוֹת
וּמִתְעַגְּלוֹת סְבִיב שְׁכָבוֹת עַצְמִיּוֹת
וּמָה הַיְּסוֹד
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק
מָה בְּעֶצֶם
וְאִם אָעִיר אוֹתָךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְאֶשְׁאַל
מִי אַתְּ
הַאִם תִּזְכְּרִי