מקום על האדמה

יומן ברשת | מחשבות על התפתחות

72. אמת משותפת

1.ציר הזמן

כמעט ארבע שנים חלפו מאז שקיבלנו את המכתב ממשרד הבריאות.

כמעט שלוש וחצי שנים מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, שמגיע היום לסיומו.

עוד כמה ימים אשב עם עפרית וכל צוות זכותי ללדת בבית המשפט הגבוה לצדק מול שבעה שופטים.

נגיע נרגשות, כשסביבנו הארץ מטולטלת, הפוליטיקה מעורערת, הערכים שחשבנו שאמורים להוביל את המנהיגים שלנו התאיידו ולא ברור בכלל מה הולך לקרות כאן ובעולם כולו בשנה ובשנים הקרובות.

הדיון הזה, על סוגייה כל כך משמעותית ויקרה לליבי, קורה בסיומו של הסגר השלישי כאשר המציאות מסביב נעשית מאתגרת יותר ויותר.

2.משמעות

נשים רבות , שילדו או הפכו לאמהות, חוו את המעבר הדרמטי הזה כחד פעמי, משמעותי ואף הרה גורל. בעקבות הלידה חלקן בחרו אף להפוך את שדה הלידה לעיסוק צדדי או מקצוע של ממש.

זה מה שקרה לי.

הלידה של בתי הבכורה שינתה את חיי.

מה היה שם עבורי?

מה קורה לנשים בלידה?

אני חושבת שהלידה חושפת אותנו לאהבה שבתוכנו ועבורי האהבה הזו היתה כח מניע חזק מאין כמוהו.

3. אמת משותפת

כמה ימים אחרי קבלת המכתב ממשרד הבריאות שנאמר בו שאנו לא יכולות לקבל לידות בבית יולדות, ישבנו עפרית ואני עם חבורת נשים חזקות ואמיצות שאמרו : עד כאן. לא נסכים לגזרה הזו. ההגבלות על לידות הבית בישראל מחמירות משנה לשנה אבל פה יש אבסורד כה גדול שכבר אי אפשר להרכין ראש ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר.

מותר ללדת בבית אבל לא במרכז לידה עצמאי?

כאשר אנו היינו עדיין מבולבלות, עצובות וכועסות הן  עזרו לנו להתעשת.

זו היתה תחילת הדרך של זכותי ללדת. תחילת המסע שהוביל אותנו אל הדיון הקרוב.

אלמוג, רוני, מיכל, נעמה, אדר, דינה ואחר כך ליאור. כמה עוצמות כריזמה ונחישות.

מזגתן לתוכנו אומץ רצון ותשוקה. עזרתן לנו לקום. כולכן הייתן בהריון או אחרי לידה וזרם בכן החומר שצריך ממנו בשביל לצאת לדרך, לצאת לאור.

במהלך השנה הדרמטית הזו קבוצת הנשים שאתנו השתנתה והפכה לצוות. כבר יותר משלש וחצי שנים עפרית ואני מחזיקות את הרצון והפעולה ביחד עם חבורה של נשים מדהימות ואהובות שרצות אתנו למרחקים ארוכים: דינה נשארה מהחבורה הראשונה  והצטרפו מור נועה דפנה וסיון.

בדרך נוספו כמובן עוד נשים שתמכו ונתנו יד כל פעם במשהו אחר וכולן ביחד אפשרו למסלול להמשיך להתפתח. גרפיקאיות, נשות קולנוע ושיווק ועוד ועוד נשים שתרמו מזמנן כשרונן ומירצן.

מה שקרה כאן לא יכול היה לקרות אם רק שתי מיילדות היו מחליטות לעשות מעשה.

זה דרש צוות של נשים חזקות ויודעות. נשים שהיו מוכנות לכתוב עוד פוסט ועוד פוסט. לדון בעוד נושא ועוד נושא. לקבל החלטות משותפות. נשים שהגיעו משדה בוקר, יודפת, תל אביב, רחובות, פרדס חנה ורצו לעבוד ביחד.

נשים שידעו ויודעות להכיל קשיים ואתגרים, שיש להן סבלנות, שמבינות שהלידה היא חובקת כל ולא מדובר כאן על מאבק פרטני או פריבילגי.

לכל אורך הדרך  ידענו שיש לנו אמת משותפת.

ידענו שאנו רוצות בכל מאודנו שמשהו עמוק וברור ישתנה כאן.

זה היה כל כך עמוק שלא תמיד היה לנו קל להגדיר את זה, לקרוא לזה בשם.

עבורי, הזכות המשמעותית של המסע הזה היתה לחשוב, ליצור להתלבט ולהתגמש ביחד. ההליכה המשותפת שהובילה אותנו עד הלום צרובה בתאים שלי והיא הפכה לחלק ממי שאני היום.

4. אנושיות

הלידה היא אחד התהליכים הכי אנושיים שאפשר לבקש, שאפשר לחוות. היא מחברת אותנו לשרשים ולצמרות. היא קשה וכואבת אבל היא מלאת אהבה.

לידה היא לא הליך רפואי. המילים הללו זרות לה.

היא כל כך הרבה מעבר לזה.

היא קיימת כזרע בתוך הגוף שלנו שבכל רגע מזכיר לנו הגשמה מהי, השתנות מהי.

5. אהבה

כשנגיע בעוד כמה ימים לבית המשפט העליון אף אחד לא יוכל להחליט עבורנו מהי לידה.

כשנגיע לשם, נגיע עם ההבנה שהסוגיה המשפטית "האם לידה היא הליך רפואי" יכולה להשפיע כאן על הדורות הבאים. הסוגיה הזו חשובה ומשמעותית מעצם ההתקיימות שלה במרחב.

אנחנו יודעות שזה לא מובן מאליו כלל שהגענו עד הלום ויש בנו רצון עז ופועם שבזכות הסוגיה הזו תשתנה המציאות. אנחנו יודעות שזה אפשרי.

כשנגיע לשם, נדע שגם אנחנו וגם צוות עורכי הדין המופלאים שלנו בראשות גלי אופינסקי, עשינו הכי טוב שאפשר היה לבקש.

מאות או אלפי העמודים שנכתבו בנושא מטעמנו ומטעם משרד הבריאות כבר הוגשו  ונקראו.

וכשנגיע לשם,

נגיע עם תקווה

שיהיה איזה שהוא רגע

שבו כל אחד משבעת השופטים

יקשיב לקול

שיעלה מבאר

ליבו

שיזכיר לו

שגם הוא

נולד פעם

וגם הוא

מלא

באהבה.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *